מחפשת / אילנה אלרו כהן.

מחפשת תשובה לשאלה,

מחפשת תקווה,

מחפשת נחמה,

מחפשת את בני המשפחה.

הילדה לא מבינה,

הילדה לא רצויה,

ולכל זה היא נולדה ,

מחפשת פרור,

מחפשת טיפה,

מחפשת את חייה.

הילדה הקטנה לא מפסיקה לחפש,

אבל מה שהיא לא ידעה שהיא לעולם לא תמצא.

כי אותה כבר סיימו לחפש.

כל היהודים וכל האנשים, נכנסו לגטו וסבלו מייסורים

אחרי המלחמה הם מנסים להתמודד,

זה רודף אותם כל החיים, והסיוטים אותם רודפים,

זהו משהו לא נתפס, קשה להאמין,

כמה רוע קיים בעולם ובאיזה מימדים,

איש אינו מפסיק את הנעשה מבחוץ ומבפנים,

והגלגל של הרוע ממשיך להתגלגל עד אחרית הימים.

ראיתי את המשרפות, את הסמנים של הגז ורציתי

לקבור את עצמי בתוך איזה ארגז,

הרגשתי את האכזבה הכישלון והכאב,

את השנאה למרצחים,

ממש כמו בית כלא שבו טמון הלב,

אין לי שום תשובה למה שנעשה ובכל זאת

הראש שלי פתוח להתחלה חדשה.

מסע לפולין ורשה 12.03.2006

ברק עינך בהק מין האפר,

רוחות נשבו אנשים בכו,

הכאב נכנס לתוך הנשמה,

והוא צועק לעזרה כאילו דבר זה עוד לא קרה,

הנר נדלק הנר כבה,

כאילו עוד נשמה הלכה לעולמה,

פרחים נבלו פרחים צמחו,

במקום שבו שרר המוות צמחו חיים,

החיים כמו גלגל המתגלגל ללא סוף,

ומדביק אליו בדרך יותר ויותר כאב,

כל גדר, כל חומה, כל גרגר חול זועק מכאב אין סופי,

שנכנס לכולנו לנשמה,

בצורה כואבת ומצמררת,

חוויה חשובה שתישאר איתנו כל חיינו,

ברק עינך בהק מין האפר.

מסע לפולין ורשה 12.03.2006

על כל האנשים שהעזו לעשות דברים

למען כולם ולא רק לעצמם,

למרות שהם לבד,

הם לא פחדו לרחת את הסיכון

של להציל את עצמם ואת יקרהם,

בסופו של דבר האנשים האלה מבנים

שהם בעצם לא לבד,

ושהם ושעוד הרבה אנשים כמותם

מנסים להציל אנשים אחרים ולהסתכן בשבילם.

הם הלכו עם האמונה שלהם

הכי רחוק שאפשר,

אותם אנשים מנצנצים בשמים

ונותנים השראה וכוח פנמי ורוחני

לאנשים אחרים.

מסע לפולין ורשה 12.03.2006

באתי לפה כדי לדעת ולא להתכחש לדבר,

ולומר באתי כדי לספר ואני אספר לילדים לנכדים

ולכולם.

באתי את מה שעשו לעמי,

באתי לפה להרגיש ולדעת,

באתי ואחרי גם יבואו.

באתי לראות מה עשו הנאצים ליהודים,

באתי ולא האמנתי,

איך בן אדם יכול לעשות כזה דבר

אני הייתי בהלם ואני עדיין

את הסיפורים אני אספר

את התמונות אני אראה

אבל זה לא מספיק

חייבים לדאוג שזה לא יחזור.

מסע לפולין ורשה 12.03.2006

אומרים כי השנאה חזקה היא ואף תחמנית

אומרים כי חיי נצח יש לה

והיא משתלטת , הורסת ומזהמת הכול

אך אני אומרת שחזקה יותר האהבה.

רגש אחד שכולו טהור ואמיתי מנצח הכול.

הרגש שיכול לגרום לאנשים לעשות מעשים

שלא ידעו שיש ביכולתם לעשות,

לבנות, ליצור, לפרק עולמות, לעוף, ליפול ולהשתחרר.

כן, חזקה היא השנאה ואף תחמנית ,

אך האהבה חזקה יותר,

אהבה היא הכוח המדהים שאי אפשר להסביר או להבין תמיד,

כמו כשאתה ברגע קשה ומרגיש חלש

אתה מקבל מכתב קטן ואולי אפילו קצר ממשהו יקר

פתאום הכול נהיה טוב יותר

הכול נהיה קל יותר

ויפה

כן, גם בשנאה יכולה להיות יפה

יפה וטהורה בדרכה שלה

אך האהבה היא האמתית, היפה

והטהורה מכל

כי האהבה בסופו של דבר, בסופו של יום,

המנצחת האמתית.

מסע לפולין ורשה 12.03.2006

השנאה נורא משגשגת

במאה ה – 21 ,

היא לא נעלמה

למרות שהנאצים כבר לא

שולטים,

תמיד תהיה שנאה

מפני שזה הולך יחד

עם אהבה,

לדעתי, צריך לחשוב על הכול

איש ואיש

כאילו הוא אתה

תשים את עצמך

במקומו,

הנאצים לא שמו

עצמם במקום היהודים.

מסע לפולין 12.03.2006

לא אדיש / דניאל שלו

אני מרגיש

פעם שחור ופעם לבן

הרבה רגעי שמחה

הרבה רגעי עצב

עצב ושמחה נחתכים

אחד בשני בו זמנית

אין תקווה מהמסע

אין עתיד

רק קליטה והזדהות

המסע שינה לי את צורת

החשיבה לגבי איך מתנהג

בחיים שלי

איך להתנהג מבחינה שלא

להיות אדיש לכל דבר לכל

דבר בסביבה שלי

לא להיות אדיש לכל דבר

אצלי

אפילו דבר קטן יכול

להיות חשוב

לדעתי עם קצת חמלה,

וקצת מחשבה נוספת, יכלו להימנע

מספר מסוים של אירועים

אבל מצד שני השואה הייתה

חייבת לקרות

כדי ליצור זעזוע

לדעתי קמה בזכותה

מדינת ישראל

מסע לפולין ורשה 12.03.2006

איך שנכסנו למחנה מיידנק

הייתי מזועזעת

למה לעשות רע ?

זה עצוב לי שהנאצים האשימו

את היהודים בצרות שלהם,

היה לי נורא נורא קר

והם היהודים שנספו ואלו ששרדו

נעלו נעלי עץ ובדים דקים .

בביתנים הין הרבה מאוד אנשים

ובמיטה אחת ישנו כמה אנשים.

הנאצים השפילו את היהודים

הכו אותם בשוט.

כשראיתי את המוני הנעליים האלמוניות,

כשראתי את המדים של הנאצים,

זה החריד אותי.

אבל אני יודעת שצריך לזכור

מה שקרה בשואה

כי אם אנחנו

העם יהודי נשכח

אז גם העולם כולו ישכח

ואז זה עלול לחזור בשנית.

מסע לפולין ורשה 12.03.2006